חתימה טובה

מאת avnerlaskin

געגועים. יש חברים, שרגע לפני יום הכיפורים, נפגשים ומרימים כוסית עם נישנוש לקרדה- לזכר אהובים שכבר לא איתנו.

לפעמים, לצאת וליהנות משפע הצבעים, הריחות והטעמים עוזר להתמקד בארץ מהצד של החלב ודבש.

קרן אור בחשיכה

מחשבות

מכירים את השאלות, שמגיעות עם הילדים מהגן/בית הספר ומשאירות אתכם ללא מילים? כי זה לא מה שרציתם שיכנס להם לראש..זה לא תואם את תפיסת החיים שלכם..ואיך לא הכנתם אותם לזה קודם..

אז אתמול שמענו מהילדים את הסיפור על אלוהים, שיושב ובוחן את מעשי כל אדם ומחליט אם תהיה לו שנה טובה, שנה רעה או מוות. פשוט כך. כמובן שיחד עם הסיפור באו המון שאלות- זה גם לילדים? כל מי שמת השנה עשה דברים רעים שנה שעברה? ואם מתפללים חזק לאלוהים זה משנה את הכתוב? ואם אנחנו לא בטוחים שיש אלוהים, מה יקרה? ו….

עכשיו לך תסביר לקטנים, אהובי ליבך, בלי לפגוע באמינות המספר, שזה לא בהכרח כל כך פשטני , שנכון שיש דברים שלא תלויים בנו וגם לא מובנים לנו אבל גם שבפני האדם עומדות המון אפשרויות. האפשרות לבחון את מעשיו, האפשרות לתקן דרכיו, האפשרות לבחור את מעשיו הבאים. ובכלל, לא למסר הזה ייחלנו שיחדור לראשיהם המתוקים. מי כמונו יודע שהחיים בחרדה ובפחד, סופם שיגררו אותנו לחרדה גדולה יותר וסבתא שלי הייתה אומרת ששכר חרדה הוא חרדה

מה עם האפשרות של "חשוב טוב- יהיה טוב"? אנחנו, שמגדלים דור שחשוף למושג הצטיינות על כל צעד ושעל, צריכים להזכיר לעצמנו ולהם, שדווקא מקומות של טעויות או כישלונות יכולים להצמיח, כי שם מתחדד הרצון של האדם להיות בטוב.

מה עם ההסברים על אפשרות התשובה, שקיימת עבור כל אחד, לא משנה עד כמה שגויות דרכיו. תשובה במובן התיקון האמיתי והעמוק של הדרך מרגע זה ואילך.

אנחנו תוהים איך קרה שדווקא במערכת החינוך החילונית כל הקשור למסורת מועבר באופן דל, פשטני, אפילו מרתיע. בטח לא מעורר תיאבון להכיר את השפע שקיים. יש יתרון בלימוד מתוך חילונית; אנחנו שלא גדלנו לקבל דברים כמובן מאליו, שלא מפחדים לשאול ולבקר, יכולים לקיים במערכת החינוך שלנו לימוד לא כדי לצאת ידי חובה ולא מפחד אלא מתוך כבוד, מתוך רצון לשאוב מהמקורות האלה את הטוב, מתוך רצון להרחיב אופקים.  המשאבים הללו שלנו הם, נולדנו לתוכם, הם לא בלעדיים למגזר מסוים; הם כוללים את האמונה באדם, בשינוי וביכולת להשתנות ולשנות, את ההכרה באהבת החיים על הרוחני והחומרי שבהם, כל אלה ועוד – שלנו הם. אנחנו יכולים לבחור ולחשוף את ילדינו לחלקים המעצימים והמצמיחים שבמסורת שלנו. אותם ערכים שיכולים לשפר את חייהם כיחידים וכחברה.

גמר חתימה טובה.

תמר ואבנר