הסיפור של אבנר

אחרי יותר מעשרים שנות עבודה ועשייה בתחום המזון הגעתי לצומת, שרציתי להגדיר לעצמי מה אני, שף? אופה? קונדיטור ? במצבים כאלה אני תמיד מעדיף לחזור לשורשים. איפה ואיך הכול התחיל.

נולדתי בנהרייה להורים ניצולי שואה, זיכרונם לברכה, שהגיעו לישראל מליטא, לא ממש ים תיכוני… אבל בנהרייה , כר הגידול היו הים והגליל, עכו, המושבים והכפרים מסביב.
למדתי בבית הספר היסודי ברגבה, אז בית ספר חקלאי. אני זוכר את ערוגות הירקות של הכיתה שלנו מלאות בכול טוב ,גזרים,צנוניות,עגבניות ,פלפלים. הילדים שלמדו איתי היו כולם ילדי מושבים כך שתמיד ביקרתי במושבי הגליל המערבי , ראיתי וטעמתי את הדברים הכי טובים וטריים.
אני זוכר כשהייתי בן 7 , ביקרנו חברים במושב בן עמי, באמצע חודש יוני . באותה שנה הם החליטו, בין לולי ההודים מהם התפרנסו, לגדל עגבניות בלדי, לצריכה עצמית. השדה היה ללא ריסוס , במילים של היום אורגני, דבר חריג ביותר לפני יותר מ30 שנה ! אני לא יכול לתאר את ההרגשה שלי כילד עומד בתוך שדה מלא בשיחי עגבנייה שהיו הרבה יותר גבוהים ממני עם עגבניות בלדי ענקיות חלקם אדומות וחלקם בתהליך הבשלה. ריח וטעם העגבניות ההן חרוט בזיכרוני עד היום. שנים מאוחר יותר הבנתי שזו הייתה עבורי חוויה מעצבת.
במהלך השנים בישלתי,אפיתי,כתבתי, הקמתי, ניהלתי ונסעתי המון לכול מיני מקומות בעולם, אבל תמיד התחברתי והרגשתי הכי בבית במקומות, שהזכירו לי את טעמי הילדות שלי –שמן זית, לימון,עגבניות,זיתים,חומוס ובעיקר, התיבול, שבעיני בא מהנשמה. – מקומות כמו איטליה,דרום צרפת,יוון וספרד. לצערי, עוד לא הגעתי לצפון אפריקה .
ההנאה שלי היא לשוטט בשווקים ,בחנויות המתמחות בבשר ,דגים,ירקות,גבינות,חנויות יין ,יקבים מחלבות וכמובן מאפיות, אהבתי הגדולה.
האוכל הים תיכוני הוא אוכל שמלא בצבעים, ניחוחות ובעיקר מלא בהמון רגש. הוא ישיר ואמיתי . בשביל לבשל את האוכל הזה כמו שצריך נדרשים שני אלמנטים בלבד חומרי גלם איכותיים ונשמה .
אחרי כול הדרך הארוכה והמפותלת שעברתי בתחום המזון , הבנתי שאני אוהב לעמוד במטבח ולעשות כל מה שצריך, כדי לפתוח שולחן מכל טוב ולארח משפחה, חברים ושכנים. אוכל מתוך אהבה לאנשים סביבי ולחומרי הגלם הנהדרים שיש לנו.
קיבוץ הגלויות של יהודים שהגיעו לכאן מכול פינות העולם, והביאו את המגע האישי והביתי שלהם , בשילוב הטעמים שנמצאים איתנו פה כבר אלפי שנים של שמן זית ,עשבי תיבול, זיתים,עגבניות ,חומוס, זה האוכל שלי. בבישול, באפייה ובקונדיטוריה.
בכל מקום בעולם , אני מתרגש ונהנה למצוא אוכל אותנטי וללמוד דברים חדשים. אבל עד כמה שזה נשמע דביק, לגיוון שנוצר פה, אני תמיד אוהב לחזור.
לאחר שכתבתי ופרסמתי ספרי בישול בהזמנה, אלפי מתכונים ובטח מאות תפריטים במהלך השנים, דבר שהפך אותי לרב גווני בתחום המזון והגביר מאוד סקרנותי, היום אני נמשך ומחפש את האוכל של פעם כזה שהרגש הוא הגורם שמכתיב בו את הטעם.

 צילם חיים יוסף, צלם מוכשר וחבר

haimyosef.blogspot.com